רש"י על עבודה זרה נ״ט ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עבודה זרה נ״ט ע״ב:ג׳ רש"י על עבודה זרה נ״ט ע״ב:ה׳ »

4 אָמַר רַב אָשֵׁי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: גּוֹי שֶׁנִּסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא מַתִּירִין מִשּׁוּם שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד — שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד — שֶׁאוֹמֵר לוֹ: לֹא כׇּל הֵימֶנְךָ שֶׁתֶּאֱסוֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי.

פירוש רש"י על עבודה זרה נ״ט ב:ד׳

4 שלא בפני עבודת כוכבים - רבותא אשמועינן:

5 אסור - אף בהנאה:

6 מתירין - אותו בהנאה:

7 לא כל הימנך כו' - ואע"ג דלא סבירא לן כוותייהו להתירו למכור לעובד כוכבים אחר מההוא עובד כוכבים מיהא שרי לאיפרועי נזקו משום טעם דלא כל הימנך:

« רש"י על עבודה זרה נ״ט ע״ב:ג׳ רש"י על עבודה זרה נ״ט ע״ב:ה׳ »